לא עוזב את העיר

זוכר שנהרסה לי המכונה וסחבתי הכל וכיבסתי אצלך? אז היום התקרר בערב כשחזרתי בהליכה מהעבודה, אז כשהגעתי החלפתי לסווטשרט שהריח ממך. זה מרכך הכביסה הכחול שאתה מתעקש עליו ולא ברור למה.
וזה קורה דווקא היום כשאתה מחובר מתחבר חזרה לאפליקציה. ואני סופר סטוק, אני כלבו של מידע בגרוש, כלכך לא רלוונטי, כזה שאוספים בו ולוקחים ובקופה משלמים ומתחילים להרהר חרטה, ובבית זה כבר די ברור שיש לך נטייה אימפולסיבית לשלם מחיר גבוה מדי ושמילאת לעצמך את הדירה בזבל מיותר שמזהם את המחשבות וההרגשה.
אז אני בתוך הריח שלך, וכל החורף חוזר אליי. זוכר את כל הערבים אצלך בדירה, מלא עקיצות ציניות וחיבוקים ומין נחמד ולא נורא? זוכר שאהבתי ואמרתי הכל, גם מה שרע? ניסיתי להיות באמת כשאתה היית זחוח ומתנשא ולא סלחני, כאילו חכם אבל רק צודק? לא אמרת שאתה עובר דירה? ממילא אתה עובד בת״א, וממילא הכל בזום ומי יודע אם תמשיך עוד שנה, הרי כל סוף סמסטר במשובים הם כותבים וחלק מביעים ממש שנאה. זה ברור שזה שואו של אדם יחיד כמו שאיזה סטודנטית אנונימית כתבה. גם החיים הפרטיים שלך נראים ככה ואולי אם תהיה לרגע בשקט ותקשיב אז תשמע את האמת כפי שהיא והאגו שלך והדואינג הכרוני המשוגע. אתה לא רגוע, הראש שלך תמיד קדח, ותמיד רצית לברוח. יש לי השערות, אבל אני גם תוהה ממי וממה.

אפילו זוכרת איך תיארתי לפסיכו שאהבתי איך היית מרוכז במשהו ומתכער קצת בהרהורים, ומגרד בראש. אני זוכרת בדיוק את המבע.

ובעצם זו אני המתנשאת, וגם לי היו כאלה צחקוקים וגם אני כזו, אם מצאתי את עצמי אתך. אני יכולה להגיד שיש לי בשנתיים האחרונות עניין בגברים מרוחקים רגשית וגם להסביר בדיוק את הסיבה, קלישאה שחוקה. וזה הראש שלי שקודח וזו אני שלפעמים מרוכזת בעצמי ולא מודעת ומנותקת ושנואה.

לשבת בסווטשרט שלי בריח שלך. לא רוצה אותך, אבל סליחה, אני כן קצת שמחה לאיד שאתה עדיין נטרף עם עצמך.

הדתי

הוא הרהר ואמר, את שואלת שאלות טובות. קטעתי את ההרהור, כמה כיפות יש לך? שאלתי. התשובה שלו היתה משעממת. הוספתי, ועוד אחת על הזין. הוא מעך אותי בתגובה.
הוא כזה שמדבר מהר, שעונה מהר. על הכל הוא כבר חשב, נהניתי לערער ולהרהר אותו.
לפני חמש שנים הייתי מתלהבת נורא. גבר כזה, מרשים ויפה ועם חתיכת תפקיד. אבל אלוהים, הקונפורמיות הזאת משמימה והמחבואים והדיסוננסים עם עצמך.
שניה לפני שאנחנו משיקים לנשיקה הוא אומר שהוא רוצה להיות הוגן אבל בעצם חושף כמה הוא חלאה.

הוא אמר, את יפה ואינטליגנטית ומתוקה, אבל הפערים. והוא נמרח עליי כמו חמאה.. מתמסר ונדבק ואני לפעמים מרחיקה.
הרבה מהערב הזה הזכיר לי את כהן, לא המגע כמו השחרור הזה והגזירה מלמעלה שחתכה אותנו כבר בתחילת הערב. נשארנו כי אנחנו כבר פה וכי נעים מדי להפסיק. הוא דיבר בהוגנות שקרית ואני עצרתי את ההידרדרות. פיזית. אבל המשכתי לצחקק וליהנות רגשית וגמרתי את הג׳ין שלי עליך.
פסיכו אמר שאני מפצלת מתוך הגנה, ואני מכניסה לתבניות וניסיתי לזכור את זה בראש, אבל במקרה שלו זה היה באמת בלתי נמנע, הוא כאילו על רצף אבל הוא בעצם בקצה הצפוי של הבניה. נורמטיבי להחריד, דתי וציני וראציונלי ואסרטיבי ועם תפיסות מפוהקות על מהותנות ושוויון. נער פוסטר של הציונות הדתית הליברלית, כולו ימינה. ולא חשבתי שיש בו מיניות בכלל עד שהוא נעמד לידי במרפסת וחיבק. ונתן בי מבטים כאלה נוטים הצדה, כמו של כלבלב מבולבל. אפילו שמעתי את הזין שלו מתדיין עם המח; לנשק או לא לנשק?
עכשיו מגיע השלב שבו אני משחירה ומקטינה אותו כדי שאוכל להעביר אותו הלאה. כבר על המסך בלטה האי התאמה וכבר אמרתי לו והוא כבר ידע כשהוא שאל עליי את החברה מהעבודה. אבל אהבתי שהוא בחר ושאל עליי ואז גם זכר אותי וגם אמר שעניינתי אותו ולאורך הערב, כשכבר אין מה להפסיד, כי ברור שזה לא הולך לשום מקום, המטיר מחמאות שתויות עליי. הסכמתי הפעם להאמין.

מה שכן היה רע, היה החרמנות בתחפושת של כנות והוגנות כשהוא בעצם אומר, אני לא אתחייב אלייך כי הפערים בהשקפות גדולים משחשבתי, אבל אני מוכן להוריד את הכיפה הזאת ולשלוף את השניה אם רק תאפשרי, כי אתך זה משוחרר וכיף ואת לא דתיה. אולי במקום לשחק בחיבוקים וליטופים ופלרטוטים מטופשים, הייתי צריכה לסלק אותו באותה שניה.