לא עוזב את העיר

זוכר שנהרסה לי המכונה וסחבתי הכל וכיבסתי אצלך? אז היום התקרר בערב כשחזרתי בהליכה מהעבודה, אז כשהגעתי החלפתי לסווטשרט שהריח ממך. זה מרכך הכביסה הכחול שאתה מתעקש עליו ולא ברור למה.
וזה קורה דווקא היום כשאתה מחובר מתחבר חזרה לאפליקציה. ואני סופר סטוק, אני כלבו של מידע בגרוש, כלכך לא רלוונטי, כזה שאוספים בו ולוקחים ובקופה משלמים ומתחילים להרהר חרטה, ובבית זה כבר די ברור שיש לך נטייה אימפולסיבית לשלם מחיר גבוה מדי ושמילאת לעצמך את הדירה בזבל מיותר שמזהם את המחשבות וההרגשה.
אז אני בתוך הריח שלך, וכל החורף חוזר אליי. זוכר את כל הערבים אצלך בדירה, מלא עקיצות ציניות וחיבוקים ומין נחמד ולא נורא? זוכר שאהבתי ואמרתי הכל, גם מה שרע? ניסיתי להיות באמת כשאתה היית זחוח ומתנשא ולא סלחני, כאילו חכם אבל רק צודק? לא אמרת שאתה עובר דירה? ממילא אתה עובד בת״א, וממילא הכל בזום ומי יודע אם תמשיך עוד שנה, הרי כל סוף סמסטר במשובים הם כותבים וחלק מביעים ממש שנאה. זה ברור שזה שואו של אדם יחיד כמו שאיזה סטודנטית אנונימית כתבה. גם החיים הפרטיים שלך נראים ככה ואולי אם תהיה לרגע בשקט ותקשיב אז תשמע את האמת כפי שהיא והאגו שלך והדואינג הכרוני המשוגע. אתה לא רגוע, הראש שלך תמיד קדח, ותמיד רצית לברוח. יש לי השערות, אבל אני גם תוהה ממי וממה.

אפילו זוכרת איך תיארתי לפסיכו שאהבתי איך היית מרוכז במשהו ומתכער קצת בהרהורים, ומגרד בראש. אני זוכרת בדיוק את המבע.

ובעצם זו אני המתנשאת, וגם לי היו כאלה צחקוקים וגם אני כזו, אם מצאתי את עצמי אתך. אני יכולה להגיד שיש לי בשנתיים האחרונות עניין בגברים מרוחקים רגשית וגם להסביר בדיוק את הסיבה, קלישאה שחוקה. וזה הראש שלי שקודח וזו אני שלפעמים מרוכזת בעצמי ולא מודעת ומנותקת ושנואה.

לשבת בסווטשרט שלי בריח שלך. לא רוצה אותך, אבל סליחה, אני כן קצת שמחה לאיד שאתה עדיין נטרף עם עצמך.

8 תגובות בנושא “לא עוזב את העיר”

  1. מצחיק, אני מוצא את עצמי בו. לשאלתה של ר' שמתרגלת מיינדפולנס, מה המקום הרגוע שלך? עניתי (אמנם במונחים של זמן ולא של מרחב), כשאני עובד לבד, בשקט ובלי הפרעות.

    אהבתי

  2. כותבת לך בפעם הראשונה, אז מתנצלת אם אני אומרת משהו מעצבן.
    הוא נשמע נרקסיסט מהסוג הארור. מאלה שגורמים סבל לאחרים ולא רק לעצמם. אבל הוא נשמע גם מסכן. נורא לא להצליח להיות אהוב.
    ואת כותבת יפה בעיני. מחוספס, מריר, חכם ומתחת לזה יש גם תווים נאיבים, אבל לא במובן המגוחך.

    אהבתי

    1. לא מעצבן בכלל, ותרגישי חופשיה, אני בעד כנות.
      הוא כן אהוב ומוקף חברים, הוא משחק קצת לא רוצה להיות אהוב, ואוהב להיות קצת מניאק, אלה נוצות להתהדר בהן. פעם אמרתי לו על חבר שלו שהוא בחור טוב והוא תפס את זה כעלבון, כאמירה מקטינה.
      ואני דווקא התאהבתי בו בהתחלה. והרגשתי שגם הוא בי (וזה היה קצת יותר ארוך מהקשרים הזוגיים שלו והיה גם קאמבק של שבוע עד שחתכתי). תוך כדי כתיבה מבינה שאולי באמת יש איזה קושי חברתי וההתנשאות היא קצת סביבתית מהמשפ׳, אז נח לו להתמקם ככה, להיתפס כמניאק. עדיין הוא בחור חכם וראה והכיר את הדברים, בטח כשהצבעתי עליהם מדי פעם וזו עדיין בחירה. וזה היה בסדר, או לפחות משהו להתמודד אתו, עד שהרגשתי את זה גם ביחס כלפיי ועל חשבוני.
      ותודה רבה על המחמאות, נעים לשמוע ונעים להכיר.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s