היורה

החורף תמיד חושף אמיתות וסדקים. אז סגרתי הכל והלכתי לשכן, לדבר ולהתעדכן ולעשן.
הוא, בניגוד אליי, מרשה סיגריות בתוך הדירה. השיחה זרמה עד שהוא נעץ בי את המבטים הארוכים שלו, והכבדות שלפעמים יש איתו – הייתה. הוא התחיל להגיד לי, את יפה. ואז, את מעניינת אותי. ואז, את מושכת אותי. הפנים שלו היו נבוכות נורא, אבל הוא עדיין הישיר מבט מאד ישיר וניסה להגיד הכל בפשטות. התפתלתי, אבל הוא לא ממש הרפה, הוא דיבר לאט, אבל הוא ירה. הרגשתי הכל עליי ואני תוהה מה הפנים שלי הסגירו, כי אני תמיד מרגישה שקופה. אבל ניסיתי להגיד בעדינות, ואמרתי כמה אני אוהבת את הקשר כמו שהוא ואותו. לא אמרתי שאני לא רואה, השתדלתי ללכת בין הטיפות, ולא לייבש לו את הצורה. היו החיבוקים הארוכים, ומול כל הכבדות הזאת הרגשתי לא רגועה. היה יותר נעים פשוט להיות חברים טובים בלי כזו עננה. תמיד תוהה, אם זה משהו שאני משדרת, גבולות גמישים. פסיכו קרא לי פתיינית פעם, ונעלבתי וכעסתי עליו מאד.
כשחזרתי, ספרתי נזקים. נהרס הספר על אדן החלון בשירותים, ומים זלגו מהחלון בשקט על הקיר ליד המיטה, על הפרקט שם הייתה שלולית קטנה.
הדירה אולי ביתית וחמודה וטייחו לי את הכל, ועשו פה הכנה. אבל ידעתי שהגשם הראשון יגלה לי סודות על היסודות של הדירה.