לשבור את השיבר

ביום שישי הנמכתי את הווליום של הציפיות הלא הגיוניות, והקטנתי למשהו מציאותי וממשי ונעים. הגברתי אותי ולא את הרעשים.

פסיכו אמר לי לסגור את הברזים. סגרתי אבל הם עדיין טפטפו לי לתוך היומולדת ושלחו לי מילים, לא הכל מושלם.
אני בת 30. ריפדתי לי את היום בדברים קטנים משמחים. בשישי בצהריים השכן עזר לי לסדר את המרפסת. הוא העיף בה מבט עצוב ומהורהר ואמר, יפה ככה והנהן.
פסיכו אמר לי לסגור את הברזים, את השיברים המטפטפים, ואמר על האחרון שזה אמיץ, איך שסגרתי. עדיין התקשיתי להתאפק ולהתאפס. אבל אני משתדלת ולא שולחת. עדיין מטפטף לי לתוך התודעה אבל לפחות אני מודעת לשטף.

הרגשתי את היום הזה כולו צרחה כמו במדבר לעצמיות ולשקט נפשי. זה היה סופ״ש של שקט מוחלט והרהורים נכונים ובריחות מדודות ובריאות. ובזה הקרוב משפחה ואז יומיים באמת במדבר דברים. לנקות את הראש, להתנתק ממסכים. וקצת להתייבש ולהתחמם, להפסיק למסך עם ברזים מקולקלים. רק חברת נפש ושיחות נפש והמדבר וטביעה במלח ובאמבט ספא זרמים.

2 תגובות בנושא “לשבור את השיבר”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s