אין לי הכלה כשאתה חותך ממני. כל המצוקה הזאת כאילו מסתכלת עליי בעיני כלבלב עצוב והכי אוטומטי לי להרגיע ולעטוף. אמרת לי אתמול, איזו מכילה את. אתה לא הראשון. אני מסתכלת ישירות באור מסנוור על המפסק ומכבה ומפסיקה להכיל כשאני נפגעת כבר ככה. הבנתי כבר את השריטות, אני יכולה למפות אותן בדיוק. אבל אני לא מטפלת בך. לא מטפלת באף אחד בחיים האישיים שלי. אז אחרי המגילה שמסבירה את המועקה שהרגשת מעצם הזוגיות ולא ממני, עניתי, טוב ביי.
(רק חייבת להגיד על הקצוות שזה הזיה, אתה נותן לי וואנזי איך שאני נכנסת וחיבוקים, וכשאני בעבודה אתה בסופר מחפש לי דניאלה וניל. ואז נבהל? לך תזדיין ממני. או, טוב ביי)
מחקרים בהיסטריה 
זה המבחן האמיתי…
אהבתיאהבתי
מה
אהבתיאהבתי
האם הוא יתפכח? (אני חושש שלא)
אהבתיאהבתי
אין לדעת, אבל גם אני מניחה שלא.. בכל מקרה, לא בדיוק נשארת לבדוק.
אהבתיאהבתי