אאוטסיידרית או מורדת

ברחתי ממך עד אליי ולא מצאתי כלום? לא יודעת איך דתיים לשעבר אחרים הרגישו שם. אני הרגשתי צריבה והזדהות וחרדה שהנה אני חוזרת בתשובה. גם האולם וגם האדם הזכירו לי את הילדות. ישבתי שם ובהתחלה הרגשתי את זה בכל חלק בגוף, אבל באופן מודע דחיתי את הוייבים, ובחרתי מה. ההתלהבות הבני עקיבית, הנדושות, הכל היה אנושי מאד ויומרני מאד ומתוק ומעורר חמלה, ומוכר אבל זר. וסוחף אם מסכימים להתבטל ולחבור להיבלע.
היו רגעים של ניכור משוגע, רואה את כולם מצייתים וצוחקת על ריצוי עם חברה. באנו לשמוע מוזיקה בלייב ולפרגן לאמן. והוא רק מנסה להפעיל, מבקש עכשיו תרגישו. היינו צריכות ללכת לברי.
הקבוצה הראשונה שלי מעסיקה אותי. אני יכולה להפנים ולשחק את הדמות, יכולה לבחון באמת מה אני רוצה, יכולה לעמוד בפני עצמי ולא כתגובה. אני כבר הפנמתי כל כך הרבה שזה כבר לא בהכרח אני, או הם. אני לא יודעת לגבי החג, אני רוצה באמצע, אני לא רוצה לוותר על הכל, אבל אני טעונה. אפילו ההסתלבטות המצחיקה בקבוצה, ממש צרבה.

3 תגובות בנושא “אאוטסיידרית או מורדת”

  1. זה מקרה פרטי של הפרדוקס הקיומי של להתמסר ולהיפגע או להסתגר ולמות. מעגל הארוס-טנטוס הבלתי נגמר. בחג אני מציע לך להתמקד בעיקר באוכל, לאכול את הפסח אבל לא להיות הקורבן (רק לא להגזים עם היין, כי זה יעצים את הרגישות)
    ושיהיה לך חג אביב שמח!

    אהבתי

    1. כן, הבנתי שאצלי דווקא זה להתמסר ולמות, ולבטל את עצמי. או לקבל את התפקידים ששמו עליי ולהיות מאד חיה. אבל אני רוצה רק להיות אני, לא ביחס ל. להתקבל בלי שבהכרח יסכימו, ובלי שינסו לשנות באופן לא מודע, ובלי להגחיך ולהשליך עליי ובלי שאקח ואפנים ייחוסים לייצוגים פנימיים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s