כפתור

אחד חד אבל חרד מדי ולא בטוח, ניסה לעבור את הגבולות. אחר יפה ממש ואבוד ממש, הזיע לי על הספה ולקח אותי מעבר לגבולות. הפתיע אותי בנשיקה ואז חיבק והתנצל. אמרתי לו לא לגנוב ממני יותר, ובהמשך הוא בעצם המשיך. שלישי זה האקדמאי שעדיין משפיל את עצמו לגמרי שניפגש ואני מחזירה ומשחקת. למרות כל אלה ובגלל כל אלה, עדיין אין לי על מי להניח את הראש באמת ולהירגע, אין את מי לשתף בחרדות ובאיך באמת עבר היום שלי ואין מי שיסגור לי בבוקר את השמלה. כל הדרך לעבודה נסעתי עם הכפתור המקולל הזה משוחרר ורק במשרד חברה כפתרה.
להתערסל בדפוסים, יש להתנחם בזה ויש להיחרד. זו התמכרות שכרגע פעילה, יש לחזור להשתמש ויש להיות ערנית מדי להשלכות ולמחירים, ולחרב בכל זאת את המציאות ולנסות את התודעה. אני במלכוד זוועה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s