בלבול השפות

טרקתי את הדלת ואני לא יודעת אם אני רוצה לחזור ואיך. אני לא יודעת מה אני רוצה לומר. שלוש שנים וחצי. איך הופתעתי מזה שקיבלתי את כל הגיבוי שהייתי צריכה בעבודה, ודווקא אתה הפכת את זה על הראש שלי עם גישה דינאמית ומאד לא קורקטית. ואיך הרגשתי שאתה הורג אותי ואת כל מה שבנינו לאורך כל התקופה הזאת.

אולי אתה כזה נוקשה כלפיי כי אתה מרגיש אליי משהו? מרגישה שזה מגוחך בכלל להעלות כזאת השערה. אבל אולי זו שוב המחיקה. אולי מה שאמרת על הזום, שאתה מרגיש איך אתה מפצה על הריחוק הוא בגלל שגם מאחורי מסך לא יכולה לאיים עליך עם שמלות שקצרות מדי לטעמך ועם שדרים מיניים לא מודעים. תפסת ממני ממילא ארבע אמות בקליניקה החדשה. אבל בטח אתה זה שאוסף את הפח בסוף יום עבודה וכן, זה היה חודרני זה הרגיש חדירה לדעת שתראה את העטיפות של המוצרים ההיגייניים שלי. ואולי גם תשמע.
הפיצול הכי מתחדד ונוכח כשאני מרגישה שאין מפה המשך הגיוני, זה או לחתוך ולהשחיר אותך. או ל

3 תגובות בנושא “בלבול השפות”

  1. אוף זה קשה. מה שיש לי לומר הוא טריוויאלי, ואת גם יודעת את זה טוב ממני, אבל זה לא אומר שזה לא נכון: המשברים וטריקות הדלת האלה הם ההזדמנויות הכי גדולות בטיפול. אם הוא זה שהחליט להפסיק לא הייתי מוותר מיד במקומך. אולי באמת אין ברירה אבל שווה לנסות ולחשוב יחד איך בכל מחזיקים את זה עכשיו כשהגעתם לנקודה כל כך משמעותית.

    אהבתי

    1. הוא לא החליט להפסיק. הוא פשוט החליט להיות גבר במקום מטפל. אז זו לא היתה נקודה משמעותית כמו שזו היתה נקודה הרסנית. זה שבור לי עכשיו

      אהבתי

      1. עדיין (מאוד) קשה, ועדיין אולי גם הזדמנות. השאלה אם יש רק שתי דרכים או שיש גם דרך שלישית שתאפשר להחזיק את הטיפול. לצערי אין לי תשובות, ומן הסתם גם לך לא. צריך לתת לאבק לשקוע קצת ולחשוב שוב. שיהיה טוב!

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s