התבצרתי

התבצרתי בסוף. והאוטוקורט רצה לומר התבגרתי, אבל כנראה שלא. צריכה להסביר גם לעצמי אבל אני רוצה להמנע גם מעצמי. היא אמרה שאמא שלה ממשיכה לשאול למה אני לא באה בשישי כשאני אצלה, והיא סיפרה איך הסבירה לה שאני נמנעת מלהגיע למקום שאני חושבת שאולי לא ארגיש בו לגמרי בנח, ונתנה כדוגמא גם את החגים בהקשר המשפחתי שלי. התלבטתי וחשבתי להחליט אחרת השנה, אבל אני נעצרת ונחנקת. אני ממש לא רוצה, זה נתפס כמשהו שיאיים לי על החופש וזה בטח לא התבגרות אלא ילדותי, אבל אני לא יכולה אחרת.
אולי זה יזכיר לי מאיפה באתי ואיך יצאתי ויחדד את השונות שלי מדי, ויאלץ אותי להנכיח ולהרגיש את זה גם מולם, אולי זה ינכיח לי את הסטטוס האישי, יחדד את הבדידות בהיבט הזה לצד ההיבט הדתי. אולי זה יסמן בעיניהם או בעיניי או במחשבה שלי לגבי המחשבה שלהם את הכישלונות שלי. השתקפויות שאני לא רוצה כרגע לראות בעיניים של אחרים. אולי תחושת אי הקבלה מדי גדולה, והיא פנימית ואני לא מוכנה שאף אחד ינסה לטשטש את זה, אז אני מבססת אותה גם במציאות החיצונית, שהפנים יהלום את החוץ. אתה זוכר איך קנית לי עגילי יהלומים לראש השנה פעם, בסוף שלנו. אחד כבר אבד והיום אתה כבר מאורס לאחרת.

3 תגובות בנושא “התבצרתי”

  1. אני ממש לא חושב שזה ילדותי. להיפך. ילדותי זה ללכת כי צריך או כי לא נעים. בוגר זה לקחת אחריות ולדאוג לעצמך. אם כבר את צריכה לעבוד על משהו, זה להיות פחות קשה עם עצמך – זה ישליך על כל השאר.
    שנה טובה!

    אהבתי

    1. אבל כולם הציעו לבוא ואמרתי לא. משפחה זה חשוב. דפוסי הימנעות במקום ריצוי זה לא בוגר. עדיף איזה אמצע. תודה, שנה טובה לך

      אהבתי

      1. בשביל להגיע לאמצע צריך לפעמים ללכת קודם לקצה השני. זה גם מבחן למשפחה: אם ימשיכו לקבל אותך גם אחרי שהלכת לקצה, יהיה לך קל יותר למצוא אמצע.

        Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s