הקרינג׳

הקרינג׳ הגיע אליי. פסיכו אמר פעם, בהקשר של כהן, על המתח המיני שהרגשתי שהוא בטח הרגיש את זה גם. העברתי הלאה את הבשורה ועכשיו אני וגם החברה מייחסות את זה מלא ובטח נוטות לטעות. אבל ההוא מהלימודים, אחרי שלוש שנים, פנה אליי אחרי שמעולם לא החלפנו מילה, פתאם הוא שלח הצעת חברות, וגם חרטט שזה היה בטעות (בהמשך הוא חצי הודה). אם לא הייתי רואה ישר דרכו את כל הנוירוזה הזאת, הייתי מעיפה אותו. אני לא יודעת להסביר את זה, הוא גא ושחצן ומתגונן ואינטנס, ולא מחובר, וחסר הומור עצמי והוא גם לא הטעם שלי בכלל. למה אני ממשיכה? אולי אני מזהה שם את עצמי.