First we take Manhattan

רק צריכה לסמן שהתקשרת ועניתי. שלא כעסתי ולא לקחתי כלום אליי, רק קיבלתי ואהבתי וקצת בכיתי בלי שתשמע.
אמרתי לו על הסדרה. סיפרתי שזה הזכיר לי אותך, גם השחמט וגם התקופה, וגם העובדה שאתה היית אמנם בפנימיה והיא באורפנג׳, אבל חשבתי עליך כל הצפייה. ושאלתי על דיוקים, ואהבתי לשמוע. שמעתי אותו מקשיב רוב קשב ופתאם הבנתי כמה הוא חסר לי. הוא צחק קלות וסיפר וכמו כשהייתי ילדה השיחה קלחה. ואני שומעת אותו בורח מעצמו אבל הוא תמיד יהיה שלי. גם אם הוא רחוק בטירוף, בקטע משוגע.

4 תגובות בנושא “First we take Manhattan”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s