הכרה

אני מבינה שאני מחפשת לנשוך, ולבחון אם תישאר שלם או תיהרס. זה נשמע כאילו אני חייבת קצת להרוס כדי לדעת שאתה נשאר. ואולי באמת הכל יושב על חרדת נטישה.
אבל בעצם, אני בעיקר חושבת על המחירים שאתה חייב לשלם. כי זה לא ייתכן שתקבל כל כך הרבה, ככה סתם. ושלא תעז לחשוב שאני שלך בלי שום הסתייגות, סתם ככה. אתה לא תקבל מציצה מדהימה, סתם כי אני אני ואתה אתה.
זה לא חינני בגיל הזה להיות כלבה. אני כבר אשה, אני כביכול אסופה. בגיל 17 אולי יכולתי להרוס ולהרביץ ולנענע את הסירה, בשביל לקבל חיבוק והכרה והתייחסות והבנה למורכבות ובכלל מחילה. הוא שאל אותי, מה? וסיפרתי יותר משהייתי אמורה. ואמרתי איך נח לי אתו. תכלס זו הזיה. למה ואיך ובאיזו חוצפה הוא גורם לי להרגיש כמעט שלמה.
אני חייבת להתרחק לפני שאני נקשרת, לפני שאני נשארת, לפני שאני ברורה ושקופה ומובנה מאליה, לפגוע לפני שאפגע. אני צריכה רק טיפה לחרב כדי שכבר תהיה סיבה כשהוא ילך, וסיבה לדחייה, וכדי להימנע מהתמוטטות, כי זה אובדן הכרה.
אתה צריך להתאבד קצת עליי ולהוכיח את עצמך. זה לא מספיק להוכיח את עצמך בשגרה.

3 תגובות בנושא “הכרה”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s