אני מניחה שאני לא מצליחה לכתוב על זה, כי אני מובכת. מי שיודע מה היה שם באמת, לא יעודכן עדיין שחזרת ופנית, הרסת לי את הריכוז בעבודה ונמרחת עליי מילולית ושפכת סופרלטיבים. בוקר אחרי אני מרשה לעצמי להתגעגע אליך נצמד אליי מאחור ומנשק אותי בעורף ובצוואר, כמו שהיית.
זה לא הגיוני בכלל איך הזדקפתי ואיך הרגשתי אחרת כשיצאתי מהמשרד, כלכך הרבה מילים יפות בלי כיסוי וכפיצוי. אני יודעת ועדיין אני מטומטמת. אני יושבת על החומות שלי, ומשקיפה עליך מטפס. משחקת בניסיונות שלך, ואתה משחק בחזרה, איך אני מוכנה לזרוק עליך ולהצליף בך עם צמה. ואיך אתה נהנה
מחקרים בהיסטריה 
אין שום דבר רע בקצת פלירטוט ותשומת לב, כל זמן שאת יודעת עם מי יש לך עסק (ואני מבין שאת יודעת…)
אהבתיאהבתי
יודעת, והוא כמובן בעצמו הזכיר לי
אהבתיאהבתי